תעריף א׳, ב׳ ו-ג׳ במונית: מתי כל אחד חל

המחירון נקבע בתקנות, לא על ידי הנהג

תעריפי המוניות בישראל אינם נתונים למשא ומתן חופשי. הם נקבעים בצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים ומתעדכנים מעת לעת, ומשרד התחבורה מפרסם אותם רשמית. הנהג אינו רשאי לגבות מחיר גבוה מהתעריף, והנוסע אינו יכול לדרוש מחיר נמוך ממנו בנסיעת מונה.

תעריף א׳ — נסיעת היום העירונית

תעריף א׳ הוא ברירת המחדל: נסיעה עירונית רגילה בשעות היום, בימי חול. הוא מורכב ממחיר התחלתי שנצבר עם הפעלת המונה, ומתוספת לפי מרחק או לפי זמן — המונה עובר בין השניים לבד, לפי מהירות הנסיעה. בפקק אתם משלמים לפי זמן, בכביש פתוח לפי מרחק.

תעריף ב׳ — לילה, סופי שבוע וחגים

תעריף ב׳ גבוה יותר וחל בשעות הלילה, בשבתות ובחגים. זו הנקודה שמפתיעה הכי הרבה נוסעים: נסיעה שנגמרת אחרי תחילת שעות הלילה עשויה להיות מחויבת בתעריף הגבוה. שעות המעבר המדויקות מופיעות במחירון הרשמי, והן זהות בכל הארץ.

חשוב להבין: המעבר בין התעריפים אינו החלטה של הנהג. המונה מוגדר מראש, והנהג בוחר את התעריף המתאים בתחילת הנסיעה. שווה להעיף מבט במונה בתחילת הנסיעה ולוודא שהתעריף המוצג תואם לשעה ולסוג הנסיעה.

תעריף בין-עירוני

נסיעה שיוצאת מתחום העיר מתומחרת אחרת מנסיעה עירונית. לחלק מהמסלולים הבין-עירוניים יש תעריף קבוע ומפורסם, ולאחרים מחיר שנקבע לפי המונה בתעריף המתאים. אם אתם נוסעים מסלול קבוע ומוכר — כדאי לברר מראש אם קיים לו תעריף מפורסם.

איך בודקים שהחיוב נכון

1. ודאו שהמונה הופעל בתחילת הנסיעה ולא באמצע.
2. בדקו איזה תעריף מוצג — א׳ או ב׳ — והאם הוא מתאים לשעה.
3. בקשו קבלה בסיום. בקבלה מופיעים התעריף והסכום.
4. אם משהו לא מסתדר, השוו למחירון הרשמי לפני שמתווכחים.

שאלות נפוצות